מיקוד בעולם העבודה והקריירה

הקריירה שלנו מזכה אותנו לעיתים בגאווה גדולה על מה שהשגנו; היא מקרינה בעוצמה רבה על הזהות המקצועית שלנו ומשפיעה לאין ערוך על בריאותנו הנפשית. יש לה תפקיד משמעותי ומרכזי לעיצוב הזהות האישית שלנו כבני אדם ולעיתים קרובות תשמש מרכיב מרכזי (אם לא בלעדי) בתשובה לשאלה מי אתה? אני מהנדס, אני מנכ"לית, אני פסיכולוג, אני מורה. 

נשאלת השאלה, מה קורה כאשר 'תפיסת העצמי' שלנו איננה מאורגנת או מגובשת כל כך? כיצד אנו מתמודדים עם בניית 'זהות אישית' או 'זהות מקצועית' בעולם דינאמי, פוסט מודרני, שמטיל עלינו אחריות אישית כבדה יותר ויותר לגבש לעצמנו זהות ומהר?

כפסיכולוג ארגוני וכפסיכותרפיסט אני מתמודד עם שאלות כאלה ורבות אחרות וכך גם התשובות שמביאים הנועצים והמטופלים רבים מגוונים ביותר. המאמר ידגים מקרה לאופן שבו אנו מתמודדים עם שאלות אלה.

באופן פרקטי זה נראה, למשל, שמפגשי הייעוץ והטיפול מקדישים לעיתים קרובות זמן נכבד להקשיב לסיפורי החיים ולביוגרפיה האישית של הנועץ או המטופל. המפגשים האלה הופכים להיות מאד משמעותיים לאו דווקא בגלל שמתגלים בהם פרטים חדשים שהנועץ לא ידע על עצמו, אלא בשל האופן שהוא מארגן את סיפור החיים ואת ההיגיון הפנימי של ההיסטוריה האישית והמשפחתית שלו.

במהלך המפגשים הללו הביוגרפיה של הנועץ לא רק מתארגנת מחדש (במובן של "שיפוץ") אלא שחלקים שונים כביכול "נוצרים" באופן שמקנה משמעות חדשה ורעננה. הנועץ יקבל חיזוק נוסף בכך שירגיש שהוא "יוצא לעולם" כ'עצמי' "אחוד", שהוא תוצר של תהליך התפתחותי מובן, ברור ובעל היגיון פנימי ואשר בו התנהגויות מקושרות לרגשות ול 'תפיסת עצמי' קוהרנטית.

אולם, האם אנחנו באמת מציגים 'עצמי' כמבנה "תוך-נפשי" אחוד, מגובש וקוהרנטי (כפי שהפסיכולוגיה הפסיכואנליטית הקלאסית הניחה)? או שמא, אנחנו מציגים 'עצמיים מרובים' (כפי שגורסות הגישות ההתייחסותיות העכשוויות)? התיאוריה הפסיכואנליטית הקלאסית הניחה שה'אני' / ה'עצמי' הוא מבנה תוך–נפשי אחוד, המארגן את כל התפקודים המשמשים ביחסי הגומלין של העולם החיצוני עם עולם הדחפים, מווסת ומבקר אותם, וזאת על מנת להגיע לסיפוק תוך הימנעות מכאב.

בעבודה הייעוצית והטיפולית שמכון "ניווטים – פסיכותרפיה ניהולית" מציע, אנו נוטים לחשוב על ה'עצמי' ככזה שאיננו מבנה תוך-נפשי קבוע ויציב אלא כמשתנה מעת לעת. ה'עצמי' נבנה במידה רבה ביחסי גומלין של הנועץ/המטופל עם הזולת ועם החברה ובמהלך המפגשים באים לידי ביטוי מצבי 'עצמי' משתנים וחלקי 'עצמי' המתחלפים, כמו "תופסים את הבמה" בזמנים שונים ומנהלים אותו. חלק גדול בעבודה הטיפולית אם כן, מיישם טכניקות טיפוליות היוצרות דיאלוגים בין חלקי 'עצמי' שונים, כאשר חלק 'עצמי' אחד מדבר בכיסא אחד ואילו חלק 'עצמי' אחר מדבר מכיסא אחר. 

עדיין, העבודה הייעוצית/טיפולית מחפשת את המוקד האישיותי המרכזי והאחוד המארגן את כל ה'עצמיים' הללו באופן המבוסס על הרגש ועל החוויות. הדוגמא הבאה תדגים את תהליכי הייעוץ/הטיפול הממוקדים (במובן המוקד החוויתי המארגן), תוך הפניית תשומת לב ל 'עצמים מרובים' של הנועץ, כאשר המטרה לסייע לנועץ לפתח לעצמו קריירה משמעותית.

יואב (שם בדוי) הגיע אליי לפגישות ייעוץ על מנת שאכין אותו לקראת ראיון עבודה בחברה גדולה העוסקת בניהול פיננסי. יואב, בן 28, סיים באותה תקופה את לימודיו בראיית חשבון והחל לחפש מקום לסטאג' (פרקטיקום).  

יואב נכנס לחדר. הופעתו מרושלת – "זרוקה" משהו, התבונן בפסלון "בודהה" קטן שניצב על אחד המדפים ועיניו בורקות מהתרגשות. התיישב, הניח את תיק הבד הצבעוני לצידו (רקמה של פיל מלפנים) והחל לדבר בהתלהבות על חזרתו מהודו לפני כארבע שנים ועל המהפך שהודו התביעה בכל תפיסת עולמו ואישיותו. הוא סיפר על כמה מוזר הוא מרגיש בראיונות עבודה לנוכח העובדה שבכל פעם שהוא מעלה את חוויות הודו מזדגגות עיניהם של המראיינים. הם מקשיבים בנימוס ובסוף מאחלים לו הצלחה…במקום אחר.

יואב חשב שמשהו "דפוק" אצלו ובאישיותו. החל לאבד ביטחון עצמי והיה בטוח שאף פעם לא יצליח לשלב בין הודו לבין המקצוע שבחן ללמוד.

במהלך המפגשים ביני לבין יואב היה לי ברור שאנחנו צריכים להיות מכוונים להשיג שלשה דברים לפחות: להעביר אליו אחריות ככל האפשר יותר מהר לגבי הקריירה שלו, למקד קשב לתחומי העניין והסקרנות בתחום המקצועי שבחר ולהשיג "הון זהותי".

באותם ימים קשה היה לדעת מה העתיד של יואב טומן בחובו ומהי הקריירה שהוא ייפתח בעתיד אבל היה לי ברור, כי חשוב שנסתכל על התהליך המקביל שמתרחש בינינו בחדר הטיפולים כדי שנוכל ללמוד ממנו על האופן שבו יואב מביא את עצמו לראיונות עבודה וכיצד הוא בונה לעצמו "הון זהותי". בין השאר, עבדנו על העניין שהוא משדר במקצוע שבחר ללמוד, עד כמה הוא סקרן להכיר את הארגון אליו הוא מכוון לפני הגעתו לראיון העבודה, עד כמה הוא מוכן להיפתח לאנשים שאינם "בוגרי הודו" ועד כמה הוא רוצה ללמוד מהקשר שמתפתח בחדר הטיפולים – כתהליך מקביל.

מה קרה ליואב?

יואב הופיע לעוד שלשה או ארבעה ראיונות עבודה לא מוצלחים "בעליל". לאחר כל ראיון התייצב לספר לי על איך ומה היה כדי שנלמד מזה. לי היה ברור שמפעם אחת לאחרת יואב ממוקד יותר. הוא החליף את תיק הבד הצבעוני בתיק עור, החל להסתובב עם שעון יד (כבר לא בשאנטי).  בסמיכות לכך עזב את בית ההורים, מצא דירה קטנה ברמת גן והחל להשקיע בעצמו. כעבור חודש התקבל לעבודה והיה מאושר.

פגשתי אותו כעבור שנה וחצי. יואב סיפר לי שהוא מאד מוערך בעבודה. הציעו לו להשתלב בתוכנית לעתודה ניהולית. ואגב, הוא ממשיך להתלהב מהודו ולספר לחבריו לעבודה על התקופה הזו אבל מ"מקום" אחר לגמרי…

לסיכום, הקריירה שלנו איננה מובנת מאליה ואינה טריוויאלית. עלינו לתכנן ולעצב אותה מתוך מכוונות מלאה ולדבוק בה. הדבר נכון במיוחד לשלבים או לצעדים הראשונים שלנו בעולם העבודה אבל לא פחות מכך, כאשר אנו עמוק בתוכה. אנו צריכים להשקיע חשיבה ב'זהות המקצועית' שלנו באופן מתמשך, במיוחד כשהיא מקשה עלינו, או מקבלת תפניות לא צפויות וכמובן גם כשהקריירה שלנו נעצרת מסיבה זו או אחרת.

הכותב: דר' ברק אילון, מכון ניווטים –  פסיכותרפיה ניהולית

                

המאמר הזה פורסם ב מאמרים עם התגיות , , , , , , .

סגור לתגובות.